תורה תמימה על התורה, ויקרא י״ז:ד׳

ואל פתח אהל מועד. מלמד שכל שאינו ראוי לפתח אהל מועד אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ, יכול שאני מוציא אף עולות מחוסר זמן בבעלים ואשם נזיר ומצורע, ת"ל פ' ג' שור או כשב או עז, שור מכל מקום, כשב מכל מקום, עז מכל מקום . שם קט"ו א'

פתח אהל מועד. פתח – למעוטי גגו . זבחים ק"ז ב'

קרבן לה'. על קרבן בחוץ ענוש כרת, אבל על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת . קדושין נ"ז ב'

קרבן לה'. אי קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן , ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו, מי שראוי לבא באה"מ יצאו קדשי בדה"ב שאינן ראויין, יכול שעיר המשתלח שראוי לבא לפתח אה"מ יהא חייב, ת"ל קרבן לה', מי שמיוחד לה', יצא שעיר המשתלח שאינו מיוחד לה' . זבחים קי"ג ב'

לפני משכן ה'. הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והמחיר והאתנן והכלאים והטריפה ויוצא דופן שהקריבן בחוץ פטור, שנאמר לפני משכן ה', כל שאינו ראוי לבא לפני משכן ה' אין חייבין עליו . שם קי"ב א'

דם יחשב. לרבות שחיטת העוף שם ק"ז א'

דם יחשב לאיש. אפילו השוחט לאיש . זבחים ק"ח ב'

לאיש ההוא. הוא ולא שולחו, מאי טעמא, אין שליח לדבר עבירה . קדושין מ"ג א'

לאיש ההוא. למעוטי שנים שאוחזין בסכין ושוחטין שפטורים . זבחים ק"ח א'

ונכרת האיש. האיש ולא הצבור, לפי שאין כרת בצבור תו"כ

האיש ההוא. הוא ולא אנוס, הוא ולא שוגג, הוא ולא מוטעה . זבחים ק"ח ב'

מקרב עמו. מקרב עמו – ועמו בשלום . תו"כ